הרמיטאז' של סן ניקולה

מתוארך למאה ה-15. יש בו קפלה חצובה בסלע, שעוטרה פעם בשיש ובמיוליקה; למרבה הצער, סוכני האטמוספירה שחקו, במשך מאות שנים, את סלע הטפטף במיוחד בחזית הפונה מערבה, לכיוון הים; התעסקות, הזנחה ונטישה הופכים את התאים והחדרים שבהם חיו האחים כמעט בלתי ניתנים לזיהוי.הכנסייה הקטנה, שנחפרה מהטוף, הייתה קיימת כבר ב-1459, כפי שאנו יודעים מסיפורו של פונטנו, בעוד שתאי המנזר נבנו ב-1587.האצילה ביאטריס קוואדרה הייתה זו שרצתה להפוך את המקום למקלט עבור נזירות, אשר עם זאת לא יכלו להתאפק לאורך זמן, בשל חומרת האקלים, יחד עם חומרת המקומות, ומאוחר יותר מצאה בית חדש ונוח יותר. הטירה האראגונית.בהרמיטאז' חיו אז עוגנים מפורסמים, כמו פרה ג'ורג'יו בבארו, שמת בריח הקדושה וג'וזפה ד'ארגו' (1704-1778), לשעבר מפקד חיל המצב הצבאי שהוצב באי, שכדי למלא. נדר שנעשה בסנט ניקולס זרק את המוסק לפרוש לחיים הירמיטיים עם שנים עשר בני לוויה מהימנים, שהפכו לנזירים כמוהו. ג'וזפה ד'ארגו' סיפק את רכישת הקרקעות הסמוכה והזמין עבודות רבות בכנסייה, כולל אלו עבור המזבח הגבוה.ההתערבויות הראשונות להרחבת הקפלה המקורית עם חפירת סלע הטפטף לבניית תאים וחדרים נוספים המיועדים לקהילת הקנובים מתוארכות לשנת 1754. אז, לאחרונה, הפך המנזר העתיק למסעדה ופונדק. מה שהופך את זה לבלתי אפשרי היום לקרוא, בשל התמורות שחלו, את המשנה המקורית. בין היתר, ניתן היה, בהוצאה צנועה, לבלות את הלילה בתאים ספרטניים המשקיפים על פנורמה עוצרת נשימה, ולהנות עם אור השחר הראשון. נכון לעכשיו המבנה סגור וניתן לבקר בו רק מבחוץ.לפסגת אפומיאו ניתן להגיע רק ברגל דרך שביל הררי קל למדי. אם אתם ברכב, יש להשאירו במגרש החניה בקצה השביל, בעקבות השילוט לפסגת מונטה אפומיאו, משם מגיעים לפסגה ולבלוודר דרך מסלול פרדות לאורך שמונה מאות מטרים, בערך 15 דקות ברגל. אם אין לכם רכב, האוטובוס ישאיר אתכם במרכז הכפר פונטנה, ממנו תוכלו לעקוב אחר השילוט למונטה אפומיאו דרך סמטה, 2 ק"מ משם, כ-35 דקות הליכה. שבילים נוספים מובילים לפסגת הר אפומיאו, האחד מאבן המים והשני מהפלנגה, אך הם מתאימים למטיילים ולאוהבי הרים.