Description

ארמון השטן נמצא בנאפולי: הנה האגדה " הוא נבנה על ידי אנטוניו פן, מזכירו של מלך נאפולי לדיסלאו, בשנת 1409. האגדה מספרת שפן, ברגע שהגיע לעיר, התאהב בבחורה. זו - שכבר חיזרה אחריה על ידי אחרים - אמרה לו שהיא תינשא לו אם יוכל לבנות לה ארמון בלילה אחד בלבד. אז זה היה שאנטוניו פן, כדי להצליח במפעל, ביקש עזרה מהשטן, שבאופן טבעי דרש את נפשו בתמורה לחוזה כתוב. אמנם היה סעיף: פן היה מוותר על נפשו רק אם השטן היה סופר את כל גרגירי החיטה שהיה מפזר בחצר הבניין שייבנה. לאחר בניית הבניין, הגיע הזמן ל"מבחן". נוצות פזורות בחצר, חיטה, אבל גם זפת: גרגרי החיטה נצמדו לידיו של השטן והוא לא ידע לספור. בשלב זה הגיבור עשה את סימן הצלב, והמחווה הזו פתחה תהום שלתוכה שקע השטן. באר סגורה כעת, אך עדיין גלויה למי שמבקר בארמון הרנסנס הנפוליטני העתיק והנפלא. אנטוניו די פנה (או פן), הגיע מהעיר פן באברוצו, ממשפחה עשירה ממעמד הביניים. הוא היה מזכיר, יועץ מיוחד למלך לדיסלאו מאנז'ו דוראצו ו"נוטריון אימפריאלי". החדשות המסוימות הראשונות מתוארכות ליוני 1391 כאשר היה מזכירו של המלך לדיסלאו; ב-1399 הוא השיג את מינוי המהדר של ויתורים מלכותיים, ב-1403 הוא היה "שליח נוטריוני קיסרי שהוסמך לערוך את שטר המיופה הכוח לנישואים בין הדוכס ויליאם מאוסטריה וג'ובאנה דוראצו" (המלכה לעתיד ג'ובאנה השנייה). יוקרתו בבית המשפט הייתה כה גבוהה, עד שהשיג את ההרשאה להקים את אנדרטת הלוויה שלו בסנטה קיארה, המקום הבלעדי של אצולת אנג'ווין, האדריכל איל באבוצ'יו, אשר מיוחס גם הוא בבניית הארמון. גם היום אפשר להתפעל מאנדרטת הלוויה, ממבנה החופה ומשני העמודים המונחים על אריות, בעוד שהסרקופג ממוקם בקפלה השנייה מימין. ארמון פן הוא העדות היחידה לארכיטקטורה האזרחית של תקופת "אנג'ווין-דוראצו". בחירת המקום לא הייתה מקרית: הגבעה של התקופה הדוכסית, מסופקת במים הבאים מהגבעה עצמה, באוויר בריא ורחוק מסכנות השיטפונות. כמו כן, יש לקחת בחשבון כי מפלס הכביש מחוץ לגבעה היה אז כ-5 מטרים מתחת לזו הנוכחית. המדרון הצדדי של הבניין נקרא בנפוליטנית "פנינו" (מדרון): הוא הוסב למחסן, ולכן נקרא "מדרגות סנטה ברברה", ומוביל אל דרך סדיל די פורטו העתיקה המשקיפה על הים, לפני שהאראגונים הציפו. זה הרחק את הבנקים. 1406 היא שנת בנייתו של הארמון, כפי שניתן לראות מהלוח שמעל הקשת: "השנה העשרים למלכות המלך לדיסלאו..." "XX anno regni regis Ladislai sunt domus haec facte nulo sint turbine fracie mille fluunt magni bistres centum quater anni ”(בדיוק 1406), עם חותם של שלוש נוצות קטנות; ההקדשה יוצרת גוש אחד עם הסמל של בית אנג'ו-דוראצו. הוויתור הריבוני לעטר את הארמון בנשק ובסמלים של משפחת המלוכה, כמו גם אישור הסמל של משפחת פן, פירושו ההגנה הנצחית של משפחת פן. כשמסתכלים על החזית, הקשר הכרומטי בין החומרים בולט: אבן הגזית של פיפרנו מתחלפת עם "אבן ההר המתוק" המכונה "טוף פיפרין", שהוא למעשה טראכיט: סלע קומפקטי בצבע אפרורי-צהבהב. הגולם מורכב מקשתות הנקראות "גותי ראוותני" עם כתרו של המלך לדיסלאו בסדר הראשון ומטה, לסירוגין, צלב ירושלים, הסמל ההראלדי של מיורקה (הקטבים) והרצועות של בית דוראצו. במסגרת אבן הגזית ניתן לראות את סמל "הנוצות" של המשפחה בשלוש שורות, הנשלטות על ידי חבצלות אנג'ווין, לכבוד המלך לדידסלאו, בשבע שורות, בעוד שהלוח הנ"ל הכולל את סמל אנג'ווין משקיף על הקשת הנמוכה נקרא "עול". במרכז הקשת יש קומפוזיציה המייצגת את רוחו הדתית והאמונות הטפלות של אנטוניו פן: עננים מסוגננים שמהם יוצאות קרניים (אור אלוהי) כששתי ידיים אוחזות בסרט שעליו חרוטים שני פסוקים של Martial (השימור מעין הרע). ) "Avi Ducis Vultu Sinec Auspicis Isca Libenter Omnibus Invideas Nemo Tibi" (אתה שלא מסובב את פניך ולא נראה מאושר על זה (ארמון) או מקנא, מקנא בכולם, אף אחד לא מקנא בך). הדלת עשויה מעץ אלון, למרות שטופלה במשך מאות שנים, היא הדוגמה היחידה לאומנות עם קצוות פלדה, ניטי ברזל הנקראים "פרוני", המורכבים מקשתות מקוריות מהתקופה הגותית. אחרי הדלת נכנסים לחצר פנימית, מועשרת באכסדרה יפהפייה בעלת חמש קשתות עם גינה מקסימה שהשתמרה חלקית עד היום. במקור, שש עשרה אורוות לכארבעים סוסים ושישה כרכרות השקיפו על החצר, בעוד שהאכסדרה המלכותית הייתה מקושטת בפסלים מהתקופה הרומית, כולן שופצו אז ב-1740 והוסתרו על ידי בניית בית השוער ועל ידי הקירות שהוקמו כדי לתמוך גובה, וכן "קשת מלכותית" שרק עקבותיה נותר בקיר. בדירה בקומה הראשונה היו שני אולמות, אחד מהם משקיף על האכסדרה והשני על חצר שהובילה לפארק, כולם עם תקרות עם פרסקו. בחצר היה גרם מדרגות לולייניות שהוביל למרתפים שהיו ממוקמים מתחת למפלס הבניין, מתוך מרתפים אלו שרדו את אלו שנמצאו על מדרגות סנטה ברברה, שממנה ניתן היה להגיע אליהם דרך שתי כניסות מוקפות חומות וכמעט לא ניתנות להרגשה. . גרם מדרגות פיפרנו הוביל לקומה השנייה, שם הייתה מרפסת גדולה עם מעקה פיפרנו. ב-2002 אזור קמפניה קנה את הבניין תמורת 10 מיליארד לירות, מבעלים פרטיים שהיו בבעלותו, ושהפך אותו לצימר. הבניין נמכר אז בהשאלה לשימוש ב-2004 לאוניברסיטת המזרח. הפרויקט כלל הקמת מרכז אוניברסיטאי ובו מעבדות, חדרים לימי עיון וכנסים, שירותים לסטודנטים. העבודות לשיקום המבנה מעולם לא החלו עקב הימצאות פולשים בבניין.