הפארק הארכאולוגי של סיפונטו הוא בעל חשיבות רבה שכן הוא מעיד על החשיבות שהושגה על ידי סיפונטו העתיקה, מושבה רומית מאז 194 לפנה "ס ובין הנמלים העיקריים של ריג' יו השני, לפני שהפך גם למקום מושבו של אחד הדיוקסים הגדולים ביותר באזור. לאחר הביצות של הנמל ושתי רעידות אדמה אלימות, בשנת 1223, ובשנת 1255, סיפונטו ננטשה והתושבים עברו לעיר ההולכת וגדלה שנוסדה על ידי בנו של הקיסר פדריקו השני מסוואו, המלך מאנף (החצי השני של המאה ה-13), המכונה מאנפרדיה (Manfredonia), או תחת השליטה שלאחר מכן, Sypontum Novellum.
שרידיה של הבזיליקה הנוצרית המוקדמת עם שלושה נופים עם ריצפת האפסה המרכזית והפסיפס (central APSE and mosaic floor), זוכרים שסיפונטו היה המושב של אחד המשתנים החשובים באזור. רצפות פסיפס יקרות הקשורות לשלב הבנייה של הבזיליקה (IV century). בשיפוצו, אשר התרחש במאה הבאה, ניתן לראות בתוך הבזיליקה של ימי הביניים של סנטה מריה מג ' ורה. בזיליקת ימי הביניים, שנבנתה בין סוף המאה ה-12 לתחילת המאה ה-12, היא אחת מאבני היסוד של אדריכלות אפוליאן רומנסקית. יש לו את הצורה של קובייה surmounted במרכז על ידי כיפה קטנה וקריפטה עם כניסה מבחוץ. בין סוף המאה ה-12 לתחילת המאה ה-13 הוא היה נתון לשיפוצים רבים. לצורך הבנייה והעיטורים האדריכליים נעשה שימוש חוזר בחומרים של אונטו העתיקה ביותר (עמודים, ערי בירה). שער בעל ערך עם ארכיוולטו הנתמך על ידי שני טורים הנמצאים על גבו של אריה.
מאז 2016, בפארק הארכאולוגי של סיפונטו, הפרויקט "Where Art reconstructs time" כבר התממש, מיצב חדשני בתוך רשת מתכת על ידי האמן הלומברדי הצעיר אדוארדו טרסולדי המתאר את השלב האחרון בצורותיו של בזיליקה הנוצרית הקדומה. מורכב מ-4,500 מטרים של רשת מרותכת, רשת התיל בגובה 14 מטרים ושוקל כ-7 טון. הבחירה האמיצה ליצור ארכאולוגיה ודיאלוג אמנותי עכשווי היא חלק מחזון נוף הכולל המובן במורכבותו הזמנית בין עדויות העבר והמעשה של ההווה.
