המצע הגיאולוגי של אזור הערוץ מאופיין בקיומו של בסיס גיר שעליו הונפו במשך הזמן שכבות חרסיתיות שונות המעורבבות בחול ובחומר גירני, אשר איחודו מוליד "בצק" המתפורר בקלות.הגאות הן תופעה שחיקה שהיא תוצאה מצד אחד של מאפייני השטח הנ"ל, מצד שני של תנאי האקלים המיוחדים של אזור זה: בקיץ היבש של אזורים אלה, השמש גורמת להתייבשות הקרקע. (השקעים נוצרים למעשה בעיקר במדרונות הפונים דרומה), מה שמעדיף היווצרות סדקים, שבהם בחודשי החורף הגשומים חודרים מים מטאוריים הגורמים למפולת הקרקע. היווצרותם מושפעת גם מכריתת היערות הפרועה הנרחבת שבוצעה באזורים אלו בין שנות ה-1800 לתחילת המאה ה-19.הערוצים לובשים צורות מגוונות מאוד: חזיתות השקעים, המאופיינת בצורה קעורה ומסומנת באינספור פלגים; ערוצי הממלר, תבליטים מעוגלים קטנים המונחים זה מעל זה; התבליטים המעוגלים הקטנים המבודדים והקטנים, הנובעים מהנוכחות בקיץ של פטינה לבנה המכסה את פני השטח שלהם, תוצאה של פליטת מלח; השטחים הרעים, המונחים זה ליד זה ומחולקים על ידי רכסים דקים; ערוצי קצה הסכין.למרות שתופעת הערוצי גורמת להאצת תהליכי המדבור של השטח והופכת אדמות עצומות לעקרות ובלתי ניתנות לשימוש מבחינה חקלאית, הייחודיות והייחודיות של התופעה עצמה גורמת להמשיך ולהשיג את היעילות הסביבתית והתיירותית שלה.מצד שני, ערוצי מוצאים הרבה מקום בספרות. קרלו לוי ב"משיח עצר באבולי" מתאר אותם כך: "... ומסביב חימר לבן אחר בלי עצים ובלי דשא, חפור על ידי המים בחורים, בקונוסים, מישורים של היבט מרושע, כמו נוף ירח..." ושוב "...ומכל צד היו רק תהומים של חימר לבן, שעליהם עמדו הבתים כאילו השתחררו באוויר". אלבינו פיירו, משורר טורסי, מקדיש שיר "A jaram" לערוצים ומגדיר את אדמתו כ"a terre de iaramme", ארץ הנקיקים, דווקא מכוח עוצמתן של הערוץ בהגדרת מבנה העמקים. הנוף של המקומות האלה.
