המופע הוא לא פחות ממרמז, וההתייחסות המיידית למחזור הברטוני של המלך ארתור ו"החרב באבן" מעידה על דמיון לא אקראי.גלגנו היה אביר צעיר, שנולד ב-1147 קילומטרים ספורים מסיינה. האגדה מספרת שלילה אחד הופיע המלאך מיכאל בגלגאנו שהוביל אותו בשביל צר ואטום לגבעת מונטסיפי, שם התקבל לבסוף על ידי שנים עשר השליחים מול מקדש עגול. גלגנו פירש את החזון הזה כסימן לרצון האלוהי; זמן מה לאחר מכן, למעשה, הוא היה הופך את המקום המבודד הזה למקום משכנו החדש והסופי כנזיר: לאחר שהלך לגבעת מונטסיפי, הוא נטש את תואר האבירות שלו ותקע את חרבו בסלע, כדי ליצור ברחבי. החרב הזו עדיין שם, במשך יותר משמונה מאות שנה, כסמל להמרה בלתי מושחתת.בנוסף לתדהמה ולהצעה שהוא משרה, יש עוד היבט אולי אפילו יותר מושך שאפשר לתפוס באותו שריד יוצא דופן: האפשרות שהמיתוס של 'החרב באבן', המפורסם בשל היותו מקושר לסאגה הברטונית של המלך ארתור, נולד למעשה בטוסקנה, מכאן יוצא לצרפת ולאחר מכן הושתל במחזור הארתור. כמה גורמים הופכים את ההשערה הזו למתקבלת על הדעת: גם המנזר הציסטרסיאני וגם הקפלה המוקדשת לגלגו הם בני זמננו עם גילוי קברו המשוער של ארתור בגלסטונברי, תגלית שזכתה לתהודה רבה ברחבי אירופה.לכך אנו מחברים את העובדה שהציסטרציאנים היו המפיצים הנמרצים ביותר של האגדה הארתוריאנית; נותר לגלות אם אותם נזירים 'הטילו' על טוסקנה את הד מעשיו המיתולוגיים של ארתור, ולפיכך האם המחווה שביצע גלגנו רצתה לחקות את המחווה הארתוריאנית, שחוזרת על עצמה אם כי הפוך, או אם, ליתר דיוק, הם לא העבירו את בריטני תמונה שנולדה על חופי הים הטירני, בלב טוסקנה.העובדה היא שלפחות באירופה, עד כמה שידוע לי, יש רק חרב אחת באבן.
