הצלב של קתדרלת סן לורנצו

במשך מאות שנים, קהילת סקאלה מעריצה את ה"צלב" בקריפטה של הקתדרלה של סן לורנצו, אליו מופנות תפילות ותחנונים של כל מאמיני חוף אמלפי לעתים קרובות.מתחם העץ בעץ פוליכרומי מהמאה ה-13 של האסכולה האומברית-טוסקנה ומתאר את הנחת ישו מהצלב, מורכב ממשיח הגואל במרכזו, מריה הבתולה מימינו ויוחנן האוונגליסט משמאלו; במקור ניתן היה להעריץ שלוש דמויות אחרות: יוסף מאריתאה וניקודמוס על שתי מדרגות בכוונה להוריד את גופו של ישו ולכריעה את מרים מגדלנה בברכה. יצירה זו הוזמנה ופוסלה ככל הנראה עבור מנזר הציסטרסיאני סנט'אלנה, הממוקם על הגבול בין סקאלה לאמלפי ובשנת 1586 היא הועברה לקתדרלת סן לורנצו שם הוצבה תחילה באפסיס הימני של הכנסייה העליונה ובשנת 1705 היא הועברה אל המזבח הגבוה ושם הוא נמצא מעל המזבח הדומם.שחזור מיומן שבוצע בשנות התשעים על ידי המכון המרכזי לשיקום ברומא קבע כי פסל ישו מורכב משלושה חלקים: הגוף ושתי הזרועות; הוא מגולף בעץ צפצפה מרוקן מהבור שלו כדי לאפשר מצב שימור מיטבי; הכתר המקורי הוחזר ליצירה, מגולף ישירות בגוף העץ והורכב מאבנים מגולפות בעץ ובזכוכית; במקור על הראש היה כתר מתכת שנתרם כמנחה.אוכלוסיית סקאלה מעבירה במשך מאות שנים ועשרות שנים פרקים רבים הנוגעים לחסדים ולניסים שבוצעו על ידי ה-SS. Crocifisso di Scala והקתדרלה משמרים כמה ציורים כמנחות. אחת מהן מתארת ספינה בסערה והצלב בשמים עטוף באור אלוהי, בבסיסה של אותה כתובת: "ליל ה-15 בנובמבר 1880 בים איי הודו - אנטוניו אספוזיטו. אחר מתאר שני אנשים מתפללים למען יקיריהם שאבדו במלחמה מול הצלב ותחת הכתובת: "1915-1918".סיפורים רבים נמסרו על ידי מאמיני סקאלה המתייחסים לנפלאות שעשה הצלב המופלא, חלקם עתיקים מאוד.למעשה, מסופר שבתחילת המאה ה-16 ספגה סקאלה רעב חמור: אזלו המזון והאספקה ואנשים החלו למות מרעב; אנשים נואשים התאספו סביב מזבח הצלוב כדי להתפלל ולבקש רחמים אבל בדיוק באותם ימים הגיעה לנמל אמלפי ספינה מלאה באוכל שאדם ייעד לאדון סקאלה בכך שנתן את הטבעת שלו כערובה לקברניט הכלי.המלחים נשאו את הסחורה על כתפיהם עד סקאלה ופרקו אותה בכיכר; האנשים שהגיעו ממש תקפו את מטען האוכל והקברניט שרצה לקבל תשלום על העבודה שנעשתה התייעץ עם יורש העצר של סקאלה אבל הוא דחה את ההזמנה לסחורה הזו, אז זה קרה לשאר האצילים של המדינה. קברניט הספינה החל אז לספר לאיש הנמל המראה לכולם את הטבעת ורבים הבחינו מיד בדמיון של התכשיט לזה של הצלוב. כולם מיהרו אל הכנסייה מול הפסל המרשים של ישו שלהם וכאשר גם הקפטן הגיע, למראה הצלוב, הוא הפיל את עצמו על ברכיו ובדמעות גילה כי ישו הוא האיש שנתן לו את הטבעת. מאותו יום כולם כינו את הצלוב "אדון סקאלה".לאחר מכן, נמסר סיפורה של תקופת בצורת גדולה בה פנו אנשי סקאלה, מחשש לאבד את היבול ואיתו מקור הפרנסה היחיד, אל הצלוב בתפילות ובתחנונים.הוא הובל בתהלוכה מהקתדרלה למינוטה ובמהלך התהלוכה נראו סימני נס ראשונים שניתנו מהזעה עמוקה של הפסל; תפילותיהם של המאמינים נעשו יותר אינטנסיביים ונלהבים כאילו חיכו לנס שלא איחר לבוא כשהם הגיעו למינוטה: לפני הכניסה לכנסייה התחיל לרדת גשם. אנשי סקאלה שמחו פעם נוספת והודו למשיח הצלוב והתרומם ששוב נענה לתפילותיהם.תהלוכות שימשו להשגת חסדים מהאס.אס. נצלב גם בשתי מלחמות העולם, ב-1915 וב-1941; השני ראה השתתפות כה אינטנסיבית של תושבי כל הערים של חוף אמלפי, שכאשר הצלב הגיע לראבלו, החלק האחרון של התהלוכה עדיין עבר מוויה וסקובאדו בסקאלה.עדיין אומרים כי אזרחי אמלפי, טוענים לבעלות על הפסל של ה-SS. צלובים, הם הגיעו מאמלפי וגנבו אותו, נושאים אותו על כתפיהם לאורך הדרך שמחברת את פונטונה עם אמלפי; כשהם התקרבו לגבול בין סקאלה לאמלפי, הצלב נעשה כל כך כבד שהגברים נאלצו להשאיר אותו שם ולברוח. למחרת מצאו את הפסל על ידי כמה מתושבי פונטונה שירדו לעבר אמלפי ורצו להזהיר את האוכלוסייה.הפסל נישא חזרה חגיגית בתהלוכה לעבר הקתדרלה של סקאלה; גם היום לאורך השביל המחבר את סקאלה עם אמלפי אפשר לראות אבן המסמנת את הגבול אבל גם את המקום שבו פסל ה-SS. צָלוּב.מתוך האתר "הבישוף"