עד לפני קצת יותר ממאה שנה היה לה גם תפקיד מעשי חשוב ביותר, שכן הוא סיפק לאוכלוסייה מים בריאים בהרבה מאלו של הבארות שבתוך העיר, שזוהמו לרוב בשפכים מאורוות או ביוב פיזור. פאאנצה הייתה אחת הערים הראשונות ברומניה שהצטיידה באמה שאף שהוגבלה לכמה נקודות פליטה, היוותה במשך זמן רב מקור לגאווה לקהילה.
כבר בתקופת הרנסנס הייתה קיימת ליד האכסדרה העירונית מזרקה לשימוש האנשים. לאחר מכן, בשנת 1583, הוזמן הנזיר דומניקו פאגנלי (1545-1624), אדריכל אפיפיורי ומפקח על מפעל סן פייטרו (כלומר קתדרלת פאאנצה) להביא את המים למרכז. הוא מצא מי שתייה מצוינים באזור קרטיירה והחל בבניית אמת מים טרקוטה, עבודה שהופסקה במשך זמן רב כשהנזיר נקרא לרומא לעבודות אחרות.
הוא התאושש ב-1614 ופגאנלי עצמו, לפי הצעתו של הקרדינל ריברולה, הזמין את האדריכל טיצ'ינו ד.קסטלי לבנות מעיין, שסיים את העבודה ב-1621.
