המנזר נבנה בשנת 1681 על חומות הכנסייה העתיקה של סנטה מריה די גראדו אשר, שהופחתה להריסות, נתרמה על ידי עיריית קונקה דיי מריני לאחות המנזר רוזה פנדולפו, נצר למשפחה איטלקית עשירה ואצילית. האחות פנדולפו תמיד הביעה את הרצון לבנות מנזר ליד הכנסייה כדי לשכן את "הבתולות הקדושות". המנזר הוקדש לסנטה רוזה דה לימה, שנדרה את נדרי המסדר השלישי הדומיניקני.במהלך השנים האחיות עזרו לאוכלוסייה המקומית בדרכים שונות. העבודה החשובה ביותר הייתה חפירת תעלה אשר ממונטה ווסיטו הובילה מים למנזר, ומשם לפיאצה אולמו, שם נבנתה מזרקה לאספקת מים זורמים לתושבי קונקה דיי מריני. לוח הנצחה זוכר עד היום את המחווה האצילית הזו. הנזירות העמידו את הידע הפרמצבטי שלהן לרשות הקהילה, והכינו תרופות ותרופות למחלות הנפוצות ביותר. והם גם התפרסמו בכישורי הקולינריה שלהם: להם אנחנו חייבים את המתכון לבצק העלים המפורסם סנטה רוזה. כיוון שהן היו נזירות מסודרות, נבנה ליד הכנסייה גלגל עץ: גם אם הם נותרו בלתי נראים הודות לאנונימיות שהגלגל הבטיח להם, הם יכלו לתת תרופות תרופות או בצק עלים לאנשים ולנוסעי הדרך שבתמורה תרמו. ההצעות שלהם.בסביבות 1866, בעקבות החוקים החתרניים של הציר הכנסייתי, נאלץ היישוב הדתי לעבור והמנזר ננטש.לאחר שנים של הזנחה, המלונאי מסימילאנו מרקוצ'י די פאבליו קנה את האתר ב-1934, והפך אותו למלון שהפך עד מהרה למוניטין הודות לאירוח המצוין, בשלווה המקומות וכמובן בפנורמה עוצרת הנשימה שהציע מכל מקום. החדר שלו. אישים מפוארים רבים של המלון, כולל אדוארדו דה פיליפו הגדול.מלון סנטה רוזה הפך עד מהרה לאחד מ-39 שאטו רלה באיטליה, המובחן במוטו "בכל חלון השמש, מכל חלון הים".עם מותו של הצאצא האחרון למשפחת מרקוצ'י ואחרי עליות ומורדות, אולי בשל העובדה שלא הצליחו להתאים את עצמם לדרכי התיירות החדשות, המלון ננטש ונשכח.בשנת 1999, ביאנקה שארמה האמריקאית, במהלך שייט עם חברים במפרץ סלרנו, שבויה ביופיו קורע הלב של הבניין הנטוש הזה המשקיף על הים. הפנורמה הנהדרת שמקיפה אותו עושה את השאר... וזו אהבה ממבט ראשון.הוא מחליט לקנות את הבניין ולהפוך אותו לאחד מבתי המלון וספא הטובים בעולם.מנזר סנטה רוזה הוא אפוא כיום אחד מבתי המגורים ההיסטוריים היפים והחשובים ביותר בחוף אמלפי, מלון בוטיק וספא סופר אקסקלוסיבי ששופץ בקפדנות פילולוגית ומכבד את שורשיו הרוחניים ואת עושר ההיסטוריה שלו.