סולמונה עיר השקדים המסוכרים

שקדים מסוכרים בסולמונה יוצרו כבר בימי הביניים, אולם אין זכר ל"ממתקים", אלא ל"ריבה", מונח שהצביע בין היתר על שקדים קלופים ואגוזי מלך מכוסים בדבש. הם מוזכרים על ידי בוקאצ'ו ב"דקאמרון" ובמסמכים אחרים של היסטוריונים מפורסמים של אותה תקופה כבר מדברים על השימוש בשימוש והשלכת שקדים מסוכרים על החתן והכלה במהלך חתונות. במאה החמש עשרה היו אלה הקלרים העניים של מנזר סנטה קיארה בסולמונה שהכינו את זרי הפרחים הראשונים של פרחי שקדים מסוכרים, כשהם עטפו אותם בחוטי משי כמחווה לנשים האצילות שעמדו להתחתן. במאה ה-17 הפך הממתק, שקיבל את הצורה והמרכיבים כפי שאנו מכירים אותו כיום, למוצר יוקרה, בשל העלות והמחסור של חומר הגלם, הסוכר, שיובא מחו"ל. זו הייתה מתנה מבורכת מאוד לנסיכים ולבישופים, היחידים שיכולים להרשות לעצמם לאכול סוכר כרצונם. רק בחג העלייה, ב-15 באוגוסט, בתקופת הג'יוסטרה, הקים מגיסט העיר יחד עם אצילים נוספים עגלה מתוכה זרקו שקדים מסוכרים על האנשים. כבר בשנת 1846 מתגאה סולמונה בכ-12 מפעלי שקדים מסוכרים, כל כך מפורסמים ומוערכים עד שיוצאו לכל איטליה. מה שמייחד את "קונפטו די סולמונה" הוא גם פטנט העיבוד הבלעדי, המאפשר לסוכר להיצמד לשקד או למרכיב אחר ללא הוספת עמילנים וקמחים, אבל מעל הכל האומנות הנהדרת. מי שמגיע לסולמונה בפעם הראשונה מוקסם ממספר הסלסילות הרבות המלאות בפרחי ממתקים צבעוניים ומהצורות המגוונות ביותר שמציגות לעיני התייר חנויות היצירה הרבות במרכז ההיסטורי. קשה להישאר אדיש לאזן תירס, ענף ענבים או אמנון בניחוח סוכר ושקדים. יתר על כן, לכל מסיבה או אירוע מיוחד יש שקד מסוכר משלו: תכלת או ורוד ללידות, אדום לסיום לימודים, כסף וזהב לימי נישואין ועוד ועוד. אומרים שג'אקומו לאופרדי כמה שעות לפני מותו רצה לאכול "קונפטו קנלינו די סולמונה" שמאז קיבל את הפרדיקט האציל "די לאופרדי".