מערה כחולה

המערה הכחולה חייבת את התגלותה לא לתשוקה הרומנטית של שני תיירים גרמנים שביקרו בקאפרי ב-1826: סופר, אוגוסטו קופיש, וצייר, ארנסטו פרייז.אבל המערה כבר הייתה מוכרת לאנשי קאפרי עם השם "גרוטה די גראדולה", מהנמל העתיק הסמוך של גראדולה וגארדלה, גם אם, לא כל כך בגלל הכניסה הצרה שלה, אלא בגלל אגדות המכשפות. ומפלצות שאכלסו אותו, נמנעו כמקום קסום ומפחיד. עם זאת, הכבוד הראוי מגיע לאומץ לבם של שני המטיילים הגרמנים, לדייג אנג'לו פרארו המכונה "הקיפוד" שהדריך אותם, לנוטריון ג'וזפה פגאנו שאישר אותם בציטוטים לטיניים ויין טוב ולנהג החמור אשר העמסת את הגיגיות, האש היוונית ומה שנדרש לחקירה, היתרון העיקרי היה בכך שנתנו לה שם טבילה חדש: מערה כחולה, שם שהיה אמור להיפתר, ונפתר, בסדרה של אינספור תיאורים נלהבים ו פחות או יותר דיתירמבית, של ליטוגרפיות צבעוניות, של גלויות שסיימו את כל התערוכות של זיכרונות קאפרי בכחול.מה שבטוח הוא שצירוף מקרים של תנאים גיאולוגיים וספיאולוגיים יצר את הכישוף הכפול של המערה. שקיעתה בעידן הגיאולוגי של מערה בגובה 15-20 מטר מתחת לפני הים הנוכחי וחסימת כל מקור אור ישיר אחר מלבד זה של חור הכניסה הצר, שימשו לתת לחלל המערה וה אגן מים שתחום בו, בצבע קסום אחר. מצד אחד, אור השמש, החודר מתחת למים דרך צעיף מי הים, משתחרר ונשבר בצבע כחול על הקירות ומצד הקמרון הספציפי: מצד שני, נשבר על הקרקעית הלבנה והחולית של המערה, הוא נותן את למים יש אטימות מוזרה, כך שהגופים השוקעים בתוכם מופנינים, עם כל רטט, באור כסוף.ממש עד לחוקרים הראשונים היה ברור שהרומאים לא רק הכירו את המערה הכחולה, אלא הפכו אותה למושא מחקר מיוחד שטבעו האמיתי לא היה ידוע, עם זאת. יש להוסיף, כי אם מתנערים מההשערה שהתרחשה שקיעה של 6 או 7 מטרים מהעידן הרומאי ועד היום, התנאים בתקופת אוגוסטוס וטיבריוס היו זהים להיום. ובחינה מדוקדקת של עקבות העבודה הרומית בפנים ושל המבנים העתיקים שבחוץ יכולה לעזור לנו להבין מה הייתה "המערה הכחולה" עבור הרומאים.בין הקסם של האור לזמן הקצר שמאפשר קהל התיירים, מעטים המבקרים מבחינים שלאורך הקיר שמול חור הכניסה, המערה משתרעת לתוך חלל סלע המוגבה קצת יותר ממטר מעל מפלס המים וכי כי הגישה לחלל היא ממקום נחיתה קטן המכוסה בעבודת מלט רומאית, בעוד שבקיר הסלע, מול הכניסה, נפתח חדר מרובע, כמו חלון, הנגיש ממדרגה שנכרתה ביד האדם.נראה כי נמל הקריאה הסלעי והפתח המרובע נעשו בכוונה כדי לאפשר לאדם לרדת ולהרהר בכוס הכחול האלוהית והצלולה מהאדמה. חלל הסלע במקום משתרע לתוך בטן ההר במנהרה צרה ומתפתלת יותר ויותר, שבתוכה הרסיסים שנערמו בצדדים מרמזים כי, שנפתחה על ידי הרומאים כדי לחפש וריד מים, הייתה זו המנהרה שננטשה לאחר חקירה מעייפת וחסרת פרי.מעל ומחוץ למערה, במדרגה האחרונה של ההר, ניתן לצפות בהריסות של וילה רומית קטנה (הווילה של גראדולה או גראדלה) עם חדרים שונים וכמה בורות מים, הדומים בצורתם ובמבנהם לשאר הוילות של העיר. גיל אוגוסטני-טבריה.הרומאים, אם כן, לא רק הכירו את "המערה הכחולה" וכנראה להם אנו חבים את הסדק הצר שדרכו ניתן להיכנס אליו כיום, אלא על ידי בניית וילה קטנה מעליו, הם רצו להפוך את הביקור לנוח ונינוח יותר. במקום שעדיין היום הוא נראה אטום ופראי וללא מחסה אפילו לסירות קטנות.בנוסף לכך הם ניסו, ללא הצלחה, ללכוד איזה וריד מים כדי ליצור אחת מאותן משתלות דגים שניזונו ממים מתוקים וים.אבל מכיוון שה"גרוטה אזורה" והווילה של גראדולה כפופות ל"וילה די דמקוטה" הגרנדיוזית המשקיפה על הצוק של ארקרה, ברור להניח שהמערה עם נמל העיירה שלה גראדולה וווילה די דמקוטה שמעליה. יצר קומפלקס אחד שבו "המערה הכחולה", הדגם שהיווה השראה לרומאים בפריסה ובקישוט של הנימפאות הסלעיות האחרות של האי, המחקה בחיפוי הפסיפס של הקירות והקמרונות את הצבע הבלתי ניתן לחיקוי של אותה מערה זה היה מקום מושבו הטבעי של גלאוקוס ותהלוכה כחולת השיער שלו של נראידים.(לקוח מתוך "היסטוריה ומונומנטים" מאת אמדאו מאיורי)