למרגלות הדולומיטים בזיליקטה שוכנת העירייה הקטנה ביותר בבזיליקטה, מציאות שננטשה מאז 1885 עד כדי כך שהפכה לעיר רפאים. בקמפומאג'ורה "וקיו", החל משנת 1741, מתקיים ניסוי חברתי המוביל לבנייה. וגיבוש קהילה, המבוססת על עקרונות הסוציאליזם האוטופי בהם דגלו הפילוסוף הצרפתי שארל פורייה והאנגלי רוברט אואן. רוזני רנדינה, אדונים ממוצא קמפניה, אשר רכשו את האחוזה הכמעט בלתי מיושבת של קמפומאג'ורה ב-1673, כדי לאכלס אותה, הוציאו, ב-1741, מעין "הודעה פומבית" שבה הבטיחו, לכל מי שהגיע לקמפומאג'ורה, זיכיון חינם של שני טומות קרקע ואפשרות לחתוך עצים, ביערות בבעלות, כדי ליצור את הקורות לבניית הבתים החדשים. בתמורה הם מבקשים עבודה בתשלום עבור עיבוד האדמה. "הברית החברתית הזו", יחד עם עוד שורה של ויתורים, מבטיחים שאנשים רבים "בחיפוש אחר הון וקידמה" מגיעים לארץ, במיוחד מפוליה, מאזור ביטונטו ומקמפניה. נולדה קומונה קטנה, עם הכנסת גידולים חדשים, עץ הזית בפרט, עם התפתחות גידול בעלי חיים משותף, הכנסת שירותי אוונגרד לאותה תקופה (בית רחצה ציבורי, מבתי הקברות העירוניים הראשונים באזור, טחנה וכו').גם עירוב עמים זה מאורגן בצורה מקורית מנקודת מבט עירונית. תאודורו רנדינה, אחד הנציגים המובילים של המשפחה, הזמין את האדריכל ג'ובאני פטורלי, תלמידו של לואיג'י ואנווויטלי, לתכנן את התוכנית העירונית של העיר שנולדה. התוצאה היא "לוח שחמט", כלומר מרקם עירוני שבו שולט הסדר והשוויון, עם רחובות שחוצים בזווית ישרה ושבו הבתים כולם באותו גודל. במרכזה שולטת הכיכר הגדולה עם הארמון הברוניאלי והכנסייה, זה מול זה. מ-80 תושבים בשנת 1741 הגיע קמפומג'ורה ל-1525 תושבים בשנת המפולת. צמיחה של פי 20 בכ-140 שנות היסטוריה.ברור שאנשים רבים הסתכלו על המקום הזה כאזור של אפשרי, מרחב פורה מלא בהזדמנויות, כמעט "גבול חדש".האינטואיציה של האדונים הפיאודליים של רנדינה, שהעניקו לאיכרים פיסת אדמה שיכלו לעבד ועליה יכלו לבנות בית, בתמורה לעבודת הידיים שלהם בשדות, מייצגת "תועלת" גאונית לפנות אנרגיה, להכניס את האיכרים לתוך הפרויקט של צמיחה קולקטיבית, ולבקש את הגיבור שלו. זוהי ההקדמה לאישור הנרחב של רכוש פרטי. זה אולי הזרע הראשון של לידתה המקומית של בורגנות, זה בהחלט ממריץ לאישורו של "האדם שנוצר בעצמו".במהלך השנים האחרונות הסיפור הזה הוביל לדבר על קמפומג'ורה כ"עיר האוטופיה החברתית".האגדה מספרת שבשנת 1885 שני איכרים ראו את הבתולה הקדושה, מגן הכפר, שהזמינה אותם לעזוב את הכפר מכיוון שזמן קצר לאחר מכן, אירוע מרושע היה פוגע בעיר.למעשה, מיד לאחר פינוי העיירה, היא החלה להתפורר עקב מפולת, והרסה את הפרויקטים והחלומות של בני הזוג רנדינה.
