החדר מתגלה כנגיש דרך שתי דלתות צד, שלכל אחת יש סיפור חשוב לספר. אחת מהדלתות הללו, שסומנה בבירור ככניסה הראשית, עדיין נושאת את הסימנים של הדופקים המקוריים שפעם אטמו את הגישה (כפי שמעידה התמונה הראשונה). מצד שני, לעומת זאת, יש כניסה חבוטה יותר וקשה להגיע אליה. אבל הכניסה שכובשת את הדמיון בצורה יוצאת דופן היא זו שנחשפת בתמונה השנייה. כאן, פתח שקוע בחלקו מציג את עצמו כבור מזמין, המעניק גישה ישירה לים. כניסה מנקודה זו היא כמו לצאת לחלום. נשימה עצורה, שתי פעימות ואתה מוצא את עצמך מועבר מחוף ים קטן וצפוף למקום תלוי, מתוך זרימת הזמן.חדר זה ממלא תפקיד מיוחד באתר הנופש על חוף הים סנטה קתרינה די נרדו. תפקידו מתחיל במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, כאשר לנשים ממעמד חברתי מסוים הייתה הזדמנות ליהנות מהיתרונות של רחצה בים. רגעים אלו דרשו שיקול דעת וסודיות מוחלטים. כדי לענות על הצרכים הללו, נבנו במיוחד חדרים לאורך המצוק. לכאן חדרו מי הים ויצרו בריכות טבעיות מקורות, המועשרות לרוב בחופים קטנים, ממש כמו במקרה הנדון.הנשים ניגשו לחדרים הללו ישירות מהאדמה, יכלו לטבול את עצמן במים מבלי להפריע לעיניים סקרניות ומבלי לחשוף את עצמן לקרני השמש של הקיץ, שיכלו לשזף את עורן העדין ולהעניק להם מראה דומה לזה של איכרים שעבדו בשדות. החלל הזה מספר פרק מרתק בהיסטוריה, שבו אלגנטיות ופרטיות משתלבים ביופי הטבעי ובסביבה הימית, ויוצרים מפלט סודי ואווירתי למי שיכול היה להרשות זאת לעצמו.
