פיצה מטוגנת היא מאכל ותיק מהמסורת הגסטרונומית הנפוליטנית, הקשור לביטוי הנפוליטני "a ogge a otto", כלומר אני אוכל אותה היום ומשלם עליה בשמונה ימים: זה היה אחד המאכלים הבודדים הנגישים לעניים ולחובות אוכלוסייה רכובת שגרה בסמטאות נאפולי הישנה.פיצה מטוגנת, ממולאת בריקוטה, סלמי, ציקולי, מוצרלה או אחר או כבצק פשוט ללא מילוי הייתה גרסה זולה יותר לפיצה בתנור, שלא כולם יכלו לשלם עליה. הפיצה "a ogge a otto" נמכרה ב"באסי", דירות סטודיו צנועות ללא חלונות במפלס הרחוב, סמלה של נאפולי הענייה.אשתו של הפיצה דאגה לא פעם לטיגון ולמכירה, ולפני היציאה לפיצרייה הכינה את הבצק. הלקוח, רוב הזמן גם תושב ה"נמוך", קנה את הפיצה, בעוד הפיצה רשמה את הקרדיט במחברת ולאותו יום נפתרה בעיית הרעב. ואז בעוד שבוע נחשוב על החשבון!הסבר אחר למונח זה ניתן למקור לעובדה שפיצריות הבאס הללו נותרו פתוחות רק יום אחד בשבוע, משום שהן נוהלו ישירות על ידי יצרנית הפיצה, שביום הפנוי שלו בשבוע השלים את הכנסתה הדלה של המשפחה. עם מכירת פיצות מטוגנות (ללא תנור, טיגון היה הדרך היחידה לבשל אותן).היום כבר אין מהבס-פיצריות האלה אבל למרבה המזל עדיין אפשר לאכול את המעדן הכל נפוליטני הזה בכמה מהפיצריות הקלאסיות בעיר.
